הם היו חייבים לחתוך עלויות, אבל הבק-אופיס היה קופסה שחורה.

רוב התאגידים שרודפים אחרי יתרון עלות הולכים על פיטורים רוחביים, והתהליכים קורסים. התאגיד הזה רצה לבנות את התקציב שלו מאפס על סמך צורך אמיתי, אבל להנהלה לא היה מושג אילו משימות פקידותיות מורכבות באמת ואילו איטיות רק בגלל בירוקרטיה פנימית.

אז אנשים עשו עבודת רובוט. עובדי פיננסים ומשאבי אנוש העבירו כ-60% מזמנם על עבודה שחוזרת על עצמה, מקלידים דאטה מפורטל אחד למערכת אחרת, אוספים קובצי אקסל ממחלקות שונות, עושים ביד את מה שמכונה צריכה לעשות.

והסגירה נגררה. דיווח פיננסי חודשי ארך יותר משבועיים, דרש שעות נוספות כבדות, וסבל משגיאות של פקודות יומן ידניות, וכל זה נשאר בלתי נראה להנהלה שהייתה צריכה להחליט לאן הכסף הולך.

אוטומציה של תהליך שלא מדדתם רק גורמת לבזבוז לרוץ מהר יותר. הערך כאן הוא לכרות קודם את תהליך העבודה האמיתי, כך שהסוכנים מכוונים לעבודה שהיא באמת שגרתית, ולהשאיר אדם על הדוח ועל שיקול הדעת. זו אותה משמעת סוכנית עם אדם על החריגות שמאחורי עבודת האוטומציה הסוכנית שלנו, מיושמת הפעם על הבק-אופיס הפיננסי ומעוגנת במה שהתהליך באמת עושה.