הבעיה

הצינור היה איטי יותר מהתכנים שנשא.

לוקליזציה של כותר פירושה תרגום התסריט, הזמנת אולפנים, ליהוק מדובבים והקלטה בכ-40 שפות, שוק אחר שוק. כל זה לקח חודשים, כך שהשקה גלובלית אף פעם לא הייתה באמת גלובלית, והפלטפורמה שוב ושוב פספסה את סופ״ש הפתיחה בחצי מהשווקים שאליהם רצתה להגיע.

הדיבוב המסורתי גם גבה מחיר מהמשחק. הקול של השחקן המפורסם, הטון, הטיימינג של הבדיחה, כל אלה הוחלפו באמן מקומי שמקריא שורות, והמשחק הרגשי שבזכותו הסצנה עבדה מלכתחילה כמעט אף פעם לא שרד את ההחלפה.

והייתה גם בעיית הפה. אפילו דיבוב טוב השאיר את שפתי השחקן נעות בשפת המקור בזמן שהקהל שמע שפה אחרת, וחוסר ההתאמה הזה יושב בדיוק מתחת לסף המודעות ושובר בשקט את האשליה. הצופים קראו לזה אפקט הדיבוב, וזקפו אותו לחובת התוכן.

מה עשינו

לבנות מחדש את הלוקליזציה כמעבר אחד, לא ארבעים הפקות.

לתרגם עם הקשר, לשמור על הקול המקורי, לעצב מחדש את התמונה כדי שתתאים, ולתת לבמאי אנושי לאשר.

תרגום עם הקשר

המשמעות, לא המילים

הצינור מתרגם כל תסריט תוך שמירה על ההקשר התרבותי, כך שניבים, בדיחות ומשלב נוחתים נכון בשפת היעד, במקום להגיע כתרגום מילולי שצורם לאוזן המקומית.

שכפול קול מורשה

השחקן המקורי, בשפה חדשה

במקום להחליף את המבצע, שלב שכפול קול מורשה משפטית משחזר את שפת היעד בטון וברגש של השחקן המקורי עצמו, כך שהכוכב עדיין נשמע כמו הכוכב בכל שוק.

סנכרון שפתיים חזותי

הפה מדבר את שפת המקום

מודל ראייה ממוחשבת מעצב מחדש את שפתי השחקן ופניו על המסך ברמת הפיקסל כדי להתאים לפסקול החדש, כך שהמשחק נראה כאילו צולם בשפת המקום, לא כאילו הודבק עליו דיבוב.

לוקליזציה במעבר אחד

כל שוק ממקור יחיד

מכיוון שכל השרשרת רצה מהמאסטר המוגמר, כותר יכול לעבור לוקליזציה לעשרות שפות בבת אחת במקום לתזמן ארבעים הפקות אולפן נפרדות ברצף.

הבמאי בשליטה

הטייק הסופי נשאר בידי אדם

סביבת בקרה בענן שומרת במאי דיבוב אנושי בשליטה, מכוונן אינטונציה, מתקן שורה ומאשר את התוצאה לפני שמשהו עולה לאוויר, כך שהאיכות היא החלטה, לא תקווה.

זכויות נקיות

משכפלים רק מה שמורשה

שכפול קול נעשה רק על בסיס הסכמה ורישיון, כך שהפלטפורמה מקבלת את המהירות של דיבוב סינתטי בלי לרמוס את זכויות המבצעים, שבזכותן הקטלוג בכלל שווה משהו.

התוצאה

גלובלי כבר ביום הראשון, בשבריר מהעלות.

השקות מהירות יותר, הוצאה נמוכה יותר, וחוויה שהקהל כבר לא שם לב שהיא מדובבת.

חי

חודשים לימים, השקה עולמית בו-זמנית

הזמן עד ההשקה בשווקים בינלאומיים ירד מחודשים לכמה ימים, מה שאפשר לפלטפורמה להשיק כותרי דגל בכל מקום בבת אחת במקום לטפטף אותם שוק אחר שוק ולאבד את הרגע.

וגם זול יותר

כ-70% פחות עלות, והצופים נשארו

קיצוץ האולפנים, הזמנות המדובבים והתרגום המסורתי הוריד כ-70% מעלות הלוקליזציה. ומכיוון שהחוויה הרגישה מקומית, כולל השפתיים, שימור הצופים בשווקים זרים עלה כשאפקט הדיבוב המלאכותי נעלם.

למה זה מחזיק

מדיה גנרטיבית עולה לאוויר רק כשהטייק הסופי בידי אדם.

קול סינתטי ווידאו מעוצב מחדש הם כלים עוצמתיים שקל לפשל איתם, אז הכללים הם מה שהופך אותם לבטוחים לשידור: לתרגם למשמעות, לשכפל רק מה שמורשה, ולשים במאי אנושי בין המודל לקהל. אלה אותם כללים של מדיה גנרטיבית שעומדים מאחורי עבודת ארכיון התוכן שלנו, רק שכאן הם מכוונים ללוקליזציה ולא לחיפוש.

עוד פרויקטים

פרויקטים קשורים.

עדיין משיקים שוק אחד בכל פעם?

לתיאום שיחת אסטרטגיה הביאו את הקטלוג שהעולם מחכה לו. שלושים דקות, בלי מצגות, או ראו עוד פרויקטים.