זיהינו את סכנת הנשירה שבועות לפני הציון הנכשל .

מוסד אקדמי מוביל התמודד עם נשירה שקטה של מאות סטודנטים (בעיקר בשנה א'), שגררה פגיעה קשה הן בהכנסות משכר לימוד והן במוניטין.

הבעיה המרכזית הייתה שכולם גילו את המצב מאוחר מדי. יועצי החוגים ולשכת דיקן הסטודנטים נחשפו לקשיים של סטודנט רק לאחר שנכשל בבחינות סוף הסמסטר או הגיש בקשת פרישה, שלב שבו כבר כמעט בלתי אפשרי להתערב. נורות האזהרה היו שם, אך הן נותרו מפוזרות במערכות מידע שונות: נוכחות בשיעורים, כניסות למערכת הלמידה הדיגיטלית, איחורים בהגשת מטלות ועיכובים בתשלומי שכר לימוד. אף מערכת לא חיברה את הנתונים לתמונה אחת שלמה.

זה עובד מכיוון שהמערכת מזהה את נורות האזהרה המוקדמות ולא את הכישלון שכבר קרה, ומכיוון שהפנייה נעשית תמיד על ידי גורם אנושי, מה שמבטיח התערבות רגישה ובזמן. חיזוי המחובר לפעולה אנושית ואכפתית הוא ההבדל בין לוח בקרה יבש של סטודנטים בסיכון לבין שימור בפועל. אותה מתודולוגיה עומדת גם בבסיס פרויקט חיזוי הנטישה שלנו במגזר אחר.