שגיאת הקלדה אחת, ותלוש השכר שגוי.

שכר לא סולח על איחור או טעות, והלשכה ניהלה את הכול ביד: מאות לקוחות, כל אחד שולח קלטים בפורמט משלו, והכול נוחת על כמה אנשים מול דדליין קשיח של סוף חודש.

הפורמטים לבדם היו נטל. טבלאות שעות, בונוסים, נסיעות ושינויים באמצע החודש הגיעו באימייל, בקובץ אקסל ובאפליקציית הודעות, וכל אחד מהם היה צריך לעבור קריאה והקלדה מחדש למערכת השכר לפני שאפשר להפיק ולו תלוש אחד.

והבדיקה נשענה על עין אנושית עייפה. לזהות שעובד אחד קיבל פי כמה מהרגיל, או שמצבת כוח האדם קפצה בלי הסבר, היה תלוי במישהו ששם לב בסוף יום ארוך, וזה בדיוק הרגע שבו השגיאות שהגיעו לתלוש חמקו פנימה.

שכר הוא בלתי סלחני, ולכן המשמעת היא מה שהופך את האוטומציה לבטוחה: לאחד את הקלטים המבולגנים, לתת למודל להציף רק את החריגים, ולשמור אישור מנהל בין הריצה לתלוש. זו אותה משמעת של אוטומציית מסמכים עם בדיקה אנושית שמאחורי עבודת הנהלת החשבונות שלנו, מכוונת ללשכת השכר ולא לספר החשבונות.