הבעיה

עוזר שטעה בביטחון מלא.

העוזר ענה בשטף, ולעיתים קרובות המציא את מה שלא ידע. בארגון כפוף לרגולציה שבו המספרים קריטיים, תשובה שגויה שנאמרת בביטחון גרועה הרבה יותר מחוסר מענה.

לכן הפסקנו לגעת במודל ובדקנו את התשתית. הידע הארגוני היה מפוזר בין מערכות ERP, CRM, גיליונות אלקטרוניים ודוחות שירות ישנים, כשכל מקור מציג גרסה משלו לאמת. בקודי המוצר והחלפים התגלה פער של כ-30% בין המערכות, וחוסר העקביות הזה היה המקור הישיר להזיות: בכל שאילתה, מנגנון השליפה העלה רשומות סותרות, והמודל השלים את הפערים בניחושים.

המודל עשה בדיוק את העבודה שלו. תשתית הדאטה היא זו שאי אפשר היה לסמוך עליה, הסיבה האמיתית לכך שפרויקטי AI נכשלים על דאטה ארגוני.

מה עשינו

בנינו מחדש את התשתית, ואז את מנגנוני הבקרה.

שישה שלבים, לפי הסדר, ממיפוי הבלגן ועד החזרת המודל לפרודקשן על בסיס דאטה שאפשר לסמוך עליו.

אבחון

מיפינו את הדאטה

עצרנו את המודל ומיפינו כל מקור מידע שהזין אותו (ERP, CRM, גיליונות אלקטרוניים ודוחות שירות ישנים), ואז כימתנו את הפערים. הפער של כ-30% בקודי המוצר בין המערכות היה הגורם המרכזי לתשובות המומצאות.

ניקוי

תהליך ניקוי אוטומטי

תהליך עיבוד רציף שמסיר כפילויות וסתירות, מנקה תווים משובשים מדוחות טקסט, ומנרמל נתונים גולמיים (תאריכים, מטבעות, קודים) לפורמט אחיד שמנגנון השליפה יכול להסתמך עליו.

מבנה

מטא-דאטה וחלוקה למקטעים

כל יחידת מידע מתויגת לפי מחלקה, רמת רגישות ותוקף, ומסמכים ארוכים מפורקים למקטעים קטנים ועצמאיים, כדי ששכבת החיפוש תוכל לשלוף עובדה ספציפית בלי לגרור רעש רקע.

הרשאות

הרשאות בזמן שאילתה

שכבת השליפה מחוברת למערכת ניהול הזהויות של הארגון, ובכל שאילתה בודקת מי השואל וחושפת למודל רק את הרשומות שאותו משתמש מורשה לראות. בקרת הגישה אינה טלאי חיצוני, אלא חלק בלתי נפרד מתהליך השליפה.

guardrails

רף ודאות קשיח

אם החיפוש לא מוצא התאמה בוודאות של 85% לפחות, המודל נחסם מלענות. תשובת ברירת מחדל קבועה ("המידע אינו קיים במערכת") מעבירה את הטיפול לנציג אנושי במקום לנחש.

פרודקשן

בחזרה לפרודקשן

חיברנו מחדש את המודל לדאטה הנקי, הרצנו בדיקות עומס ודיוק מול שאלות קצה מורכבות, והעלינו אותו לאוויר עבור עובדי השטח ומנהלי הסניפים, כשהוא עונה אך ורק על בסיס נתונים שהוא יכול לעמוד מאחוריהם.

התוצאה

הוא הפסיק לנחש.

הפתרון מעולם לא היה מודל מתקדם יותר, אלא תשתית שהמודל יכול לסמוך עליה, וכלל ברזל: כשאין ודאות, לא עונים.

חי

תשובות שאפשר להציג בפני רגולטור

העוזר עונה כעת רק על בסיס דאטה נקי ומסונן לפי הרשאות, מצטט את הרשומה שמאחורי כל תשובה, ומציין במפורש כשהמידע אינו קיים. הוא רץ בפרודקשן ומשמש את עובדי השטח ומנהלי הסניפים בכל הקבוצה.

במספרים

~30% נפתרו · רף 85%

פער הקודים של כ-30% בין המערכות (המקור הישיר להזיות) אותר ונפתר, ואף תשובה לא יוצאת מהמערכת ללא התאמה ברמת ודאות של 85% לפחות. מה שהיה פעם ניחוש הוא כעת העברה מבוקרת לטיפול אנושי.

למה זה מחזיק

בנוי לאמינות, לא רק להדגמות.

משמעת היא שם המשחק: שליפת נתונים שמוגבלת להרשאות המשתמש, רף ודאות קשיח שלא נשען על תקוות, וגיבוי אנושי לכל שאלה שהדאטה לא מסוגל לענות עליה. זה ההבדל בין הדגמה נוצצת למערכת שארגון מפוקח באמת יכול להישען עליה. פער הביצוע, נסגר.

עוד פרויקטים

פרויקטים קשורים.

ה-AI שלכם ממציא תשובות?

לתיאום שיחת אסטרטגיה בתשעה מקרים מתוך עשרה זו הדאטה, לא המודל. שלושים דקות, בלי מצגות. אפשר גם לקרוא על AI לשירותים פיננסיים או לעיין בעוד פרויקטים.